פסק-דין בתיק ע"א 001974/03

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הנשיא יהודה פרגו) מיום 2.4.03, בת"א 5493/01, שבו נדחתה ללא צו להוצאות תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה. התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:- " חוק הפיצויים").

1.          רקע

(א)       המערער, יליד 1949, הוא נהג אוטובוס במקצועו שהועסק בתקופה הרלוונטית במשיבה 1 (להלן: - " אגד"). המשיבות 2-3 הן חברה לביטוח ואיגוד לביטוח רכב מנועי שביטחו את האוטובוס.

(ב)       ביום 21.2.00, טרם תחילת משמרתו של המערער, ובמסגרת ההכנה לנסיעה, ביצע המערער סריקה בטחונית של פנים האוטובוס לאיתור חפצים חשודים (להלן:- " סריקה בטחונית") כמתחייב מתקנה 425א' לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן:- " תקנות התעבורה"). כחלק מהליך הבדיקה, טיפס המערער בתוך האוטובוס על מדרגה עליה ממוקמים המושבים כדי להגיע למדפים עליונים, ובעת שירד ממנה נפגע בברכו מדופן אחד הכיסאות. למערער נגרמו נזקי גוף כתוצאה מהפגיעה. האירוע הוכר כתאונת עבודה ונקבעו למערער 5% נכות צמיתה על-ידי המל"ל. המערער הגיש לבית משפט השלום תביעה לפי חוק הפיצויים.

המשיבות כפרו בהתרחשות האירוע, ולחילופין, טענו שהאירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

2.          פסק-דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא פיצל את הדיון והחליט להכריע תחילה בשאלת עצם התרחשות התאונה ובשאלת תחולת חוק הפיצויים.

באשר לעצם התרחשות התאונה האמין השופט הנכבד לגרסת המערער בדבר נסיבות האירוע, וקבע שהמערער אכן נפגע כפי שטען.

באשר לשאלה האם יש לראות בפגיעה שנגרמה במהלך הסריקה הבטחונית משום "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים, השיב בית משפט קמא בשלילה, בקובעו שפרשנות שלפיה האירוע האמור נכנס בגדר " שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה" אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), תשנ"א-1990 (להלן:- " תיקון מס' 8") כפי שפורש בפסיקת בית המשפט העליון.

3.          הערעור

המערער גורס שבית משפט קמא שגה בקובעו שאין מדובר בתאונת דרכים. לטענתו, תקנה 425א' לתקנות התעבורה מחייבת נהג אוטובוס לבצע בדיקה בטחונית לפני שהוא מתחיל בנסיעה. לכן, בהיותה תנאי בל יעבור, יש לראות בבדיקה משום שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה, ולקבוע שמדובר בתאונת דרכים.

4.          עמדת המשיבים

המשיבים סומכים ידיהם על הנמקת בית משפט קמא, וטוענים שיש לדחות את הערעור. הם מודעים לעובדה שהבדיקה הבטחונית נעשית מכוח תקנות התעבורה, אך גורסים שלא כל החובות הכלולות בתקנות התעבורה - נועדו למטרות תחבורה. את יתדותיהם תומכים המשיבים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 255/92 דודאי נ' הפניקס , צלטנר 184(כ)39 (להלן:- " עניין דודאי"), שנסיבותיו דומות.

5.          המחלוקת

האם נזק גוף שנגרם במהלך סריקה בטחונית מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

6.          דיון והכרעה

סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר " תאונת דרכים" כדלקמן:

" 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;" [ההדגשות שלנו]